בעידן של שינויים גיאופוליטיים במזרח התיכון, פרויקטים כלכליים חוצי גבולות מתחילים לתפוס תאוצה, והנהלת פלואו, חברת הנדל”ן של אדם נוימן, מסמנת את התקדמותה הבאה בערב הסעודית. רכישת שלושה בניינים בריאד בשיתוף פעולה עם משקיעים מקומיים, מציבה את נוימן כחלוץ בניצול ההזדמנויות האזוריות המתפתחות. בין אם מדובר באינטרסים כלכליים משותפים ובין אם בתהליכים מדיניים מאחורי הקלעים, העסקה הזו מהווה סמל חשוב להתקרבות האפשרית בין ערב הסעודית וישראל.
יש פה שלוש נקודות מעניינות:
*חדירה לשוק הערבי כחלק ממגמת התקרבות: כניסת חברת הנדל”ן של אדם נוימן לערב הסעודית מעידה על פתיחות עסקית בין המדינות ועל עלייה ברמת שיתוף הפעולה בין סעודיה ויזמים זרים, כולל אלו בעלי קשרים לישראל. מהלך כזה מתחבר לאווירה הכללית של נורמליזציה אפשרית בין סעודיה לישראל, המונעת על ידי אינטרסים כלכליים משותפים.
*השקעות בינלאומיות כאמצעי ליצירת שיתופי פעולה: רכישת המבנים בריאד בשיתוף פעולה עם משקיעים מקומיים מדגימה את הכוח של השקעות כלכליות בחיזוק קשרים בינלאומיים. פרויקטים כאלו יוצרים ערוץ נוסף לשיתופי פעולה בין סעודיה לבין יזמים בעלי קשרים לישראל, המקדמים הבנה ונגישות כלכלית בין העמים.
*מודל עסקי חדשני בהשפעת התקרבות מדינית: העובדה שפלואו מביאה את מודל הניהול שלה, שכבר פועל בארה”ב, לריאד מראה איך יזמים מנצלים את השינוי הפוליטי המתהווה. התקרבות מדינית בין סעודיה לישראל עשויה להקל על יזמים ישראלים כמו נוימן להרחיב את הפעילות העסקית במזרח התיכון, מה שמחזק את החזון של יצירת שלום מבוסס אינטרסים כלכליים.
כבר ראינו עד כמה דובאי הפכה ליעד נחשק להשקעות, לנופש ועסקים כאילו הייתה מאז ומתמיד מדינה ידידותית, ככל הנראה דריסת הרגל לא תהיה כזו מהירה כמו בדובאי, כי סעודיה היא סעודיה והיא לנצח תהיה “בירת האיסאלם הסוני” ועם כל המשתמע, סעודיה היא לא דובאי…אך תהיו בטוחים שנוימן ששינה את התפיסה המסורתית לגבי “חללים מסחריים” הוא פורץ הדרך גם ביחסים שירקמו עם סעודיה מיד עם סיום המלחמה, כי ישראלים רבים ילכו אחריו.
מסקרן אותי אם נוימן חשב על זה במונחים היסטוריים וגיאופולטיים או רק במונחים כלכליים? מה דעתכם?
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ החמישית שלנו עם אלפי חברות וחברים והתעדכנו בחדשות נדל”ן מעניינות ועסקאות בלעדיות לחברי הקבוצות שלנו מכל הארץ.
המשיכו לעקוב, תמיד מעניין כאן.
